רגע לפני יום השואה הבין לאומי ואחרי שניצחנו בתחרות הGWA העולמית במסגרתה התחרו אנשי יחסי ציבור מכל העולם, נתבקשנו לכתוב מאמר דעה לאיגוד יחסי הציבור הבינלאומי, הזירה הנחשקת והמכובדת ביותר בעולם ליועצי תקשורת. זה מה שהיה לנו לומר:
כאנשי יחסי ציבור כולנו יודעים שהעבודה שלנו היא להפוך את החשוב – למעניין. ועולה השאלה, איך אנחנו עושים את זה? מה המחיר שהעולם משלם על הכישורים שלנו? האם אנחנו הופכים את העולם למקום טוב יותר – או רע יותר? האם יש לנו אחריות אישית? האם אנחנו צריכים להימנע מלעבוד עם לקוחות שאנחנו חושבים שהם רעים לעולם או דווקא כשמגיע לקוח שהוא רע לעולם – חשוב שנהיה שם אתו כדי למנוע ממנו להפוך את העולם – לרע יותר? אני מניח ששאלת השאלות היא מה אתם יותר, אנשי מקצוע, או אנשי העולם?
האיש שהמציא את המילה "יחסי ציבור"
ובכן, כדי לתהות על הסוגיה הזו אני מניח שצריך ללכת שנים אחורה. אומרים שמי שהמציא את המילה PR היה אדוארד ברנייס לאחר שפתח את המשרד הפרטי שלו כאשר בעברו הוא נתן שירות לצבא ארצות הברית. עד אז, המינוח הנפוץ היה פרופגנדה, תעמולה. ברנייס, ידע היטב את הקונוטציה השלילית שהמילה הזו עוררה בעקבות השימוש שלה בידי הגרמנים במלחמה, החליט להחליף אותה ל PR – . ולא במקרה הוא עשה זאת שכן לפניו היה קמפיינר אחר, אכזר, הקמפיינר הנוראי עולם – גבלס. שבגללו ובגלל שותפיו המונח "PR" קיבל את שמו.
תחשבו על זה, מדובר היה בתקופה בה לא היה טרגוט, לא היה פייסבוק או כל רשת חברתית אחרת והנה הגיע מישהו שהצליח לבנות ולהוציא לפועל את הקמפיין הנוראי בעולם שביקש להכשיר את השמדת היהודים. להיות רעיונאי טוב זה נחמד – אבל לדעת להוציא לפועל רעיון, זה כבר סיפור אחר. וגבלס? גבלס ידע להוציא לפועל דברים.
גבלס עשה את מה שאנשי יחסי ציבור באמת צריכים לעשות – אם היום יועצי תקשורת יושבים במשרדים ומוציאים הודעה לעיתונות על מוצר חדש במקום שאיש יחסי הציבור יהיה מעורב כבר בעת תכנון המוצר כדי שהחלק הפיזי של המוצר יתחבר עם החלק הרעיונאי ומכאן לתשתית של תכנית יחסי ציבור עוד לפני שהוא קיים– אז גבלס היה מעורב בכל. בכל בפרטים הקטנים והגדולים יחדיו – כמו הוצאה לפועל של יצירת מכשירי רדיו זולים שיתאימו לכל כיס ובכך יכל היה להגיע ליותר אוזניים. שנים אחר כך היהודים אמנם ניצלו – אבל האימפקט של מהנדסי מלחמת העולם עדיין נותר – כי אנטישמיות קיימת עד היום.
" האם עדיין צריך את יום השואה הבין לאומי?"
כמדי שנה גם השנה יזכיר לנו העולם את אחד האסונות הגדולים ביותר שידעה האנושות אי פעם – השואה. ועד היום ולא פעם אני שומע שאלות כמו "למה צריך לציין את יום השואה? מדוע צריך לזכור את מה שכולם מכירים" ? ובכן, זו הסיבה:
-
לונדון 2018. בעודי ממתין לרכבת החלה שיחה שלי ושל שוטר מקומי. ואז הוא שאל אותי אם זה נכון ש"היהודים מתפללים לנחש עם עין אחת, יורק אש" הייתי בהלם לשנייה והוא מיד הוסיף בתמימות שראה את זה בתכנית טלוויזיה. השוטר, לא התכוון להעליב אותי, הוא באמת רצה לבדוק אם זה נכון.
-
אם זה לא מספיק אז הנה קצת מספרים: מסקר שעשינו לפני כמה שנים במסגרת קמפיין בפולין (מחקר אינטרנטי שנערך בקרב 311 בני נוער מפולין, בני 16-18, באמצעות הפאנל האינטרנטי של IPSOS) 38% מבני הנוער הפולנים אומרים שפולין אינה מקום בטוח ליהודים. ל23% רגשות שליליים כלפי יהודים. כמעט עשירית מבעלי הדעה שענו בסקר אומרים שהיהודים שולטים על הכלכלה והפוליטיקה העולמית 11% ציינו שאינם יודעים מה זה יום השואה, 7% ציינו ששואה לא היתה ו21% לא בטוחים אם היתה או לא היתה. כך חושב ומרגיש – דור העתיד.
מיקרו שינויים מסוכנים כמו הכחשת שואה
כאנשי יחסי ציבור לא פעם אנחנו שומרים מידע לעצמנו – אבל לא מוסרים מידע כוזב לכתבים. והשאלה היא – האם לפעמים זה עובר את הגבול? בשנים האחרונות עדים לקמפיינים מסוכנים לא פחות מהכחשת שואה – קמפיינים מתוחכמים שמבוססים על מיקרו שינויים של ההיסטוריה. והסיבה לסכנה שבקמפיינים הללו היא התחכום.
מדובר באסטרטגיה במסגרתה המידע שיוצא החוצה מלווים בשינויים "קטנים ולכן אי אפשר לאשים בהכחשת שואה אך מצד שני כשהם מצטברים יחד, במשך שנים קדימה – הם יכולים לייצר אפקט לדורות. ולא במקרה מסקר שעשינו בעבר בקרב 126 ניצולי שואה 58% מהניצולים חוששים שהשואה תישכח.
מדובר במציאות מסוכנת וקשה. אליה אפשר להוסיף ששורדי שואה כיום חיים בפוסט טראומה וחלקם אף חיים במצב כלכלי קשה ביותר ובתנאי מחייה קשים. כנכד לשורדי שואה וכאיש יחסי ציבור בשנים האחרונות גייסתי תרומות בסכום של יותר מחצי מיליון דולר לניצולי שואה נזקקים באמצעות מהלכי יחסי הציבור שיצרתי וזה אף פעם לא מספיק .
אבל מה שמדהים זה כשהגענו לניצולי השואה עם סלי המזון או עם השמיכות – מה שהם באמת רצו זה לדבר. והרבה מן השיחות נסתיימו עם מבט קשה ומשפט שביקש "תדאגו שלא יישכחו אותנו"
יצירתיות מתפתחת בתנאי הישרדות: אנשי יחסי ציבור? עזרו לנו לשמר את זיכרון השואה
כשהגעתי לטקס הGWA כמנצח באחת מן הקטגוריות לא היה גאה ממני, אבל מה הייתי גאה עוד יותר שניצחתי בזכות פרויקט לשימור זיכרון השואה – ב1220 דולר יצרנו את התערוכה הראשונה בעולם לשימור זיכרונות מן השואה שיצרה בינה מלאכותית עם שורדי שואה. האימפקט היה מטורף, בין 300 ל 400 כתבות בכל העולם. יחד עם זאת, יצירתיות אמיתית מתפתחת בתנאי הישרדות . כך למשל כשסבא שלי עבד בחברת הרכבות במלחמת העולם השניה הוא כתב על הקרון האחרון "מחלות מסוכנות", לקרון הזה אף שוטר נאצי לא נכנס – ושם הוא הבריח יהודים.
כיום, כדי לשמר את זיכרון השואה אנחנו זקוקים ליציריתיות כמו אוויר לנשימה – בשנת 2023 בני נוער וצעירים לא מתעניינים בהיסטוריה כמו בעבר אלא בעתיד, וודאי לא קוראים ספרים כמו בעבר. במקביל, בשנים הקרובות ייעלמו כל שורדי השואה מהעולם ולא תישאר עדות אנושית.
ברלין: 2023. אני מגיע לרחוב munchener strasse 37 ומביט באנדרטה שנבנתה לזכר בית הכנסת שהיה במקום. הגעתי לשם אחרי שמצאתי במקרה הזמנה לארוע העלייה לתורה של סבא שלי שמצאנו במקרה אחרי יותר מ50 שנה שהוא הסתתר באחד האלבומים ( עליה לתורה זה אירוע מיוחד במסגרת חגיגות גיל ה13 אצל בנים ממוצא יהודי, שקורה בבית הכנסת – במאורע הזה כל ילד קורא בתורה) לא רחוק מאיפה שעמדתי היה שלט "על היהודים לפנות את ההריסות של בית הכנסת ולעולם לא לבנות אותו מחדש" שנשמר עוד מתקופת הנאצים.
אז אם זה לא היה ברור עד כה אומר זאת כך – חברים, קיימת סכנה אמיתית שהשואה תישכח. אני קורא לכם, המוחות המבריקים בעולם – כל רעיון שיש לכם כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר, וכל רעיון שיש לכם לשימור זיכרון השואה אשמח – לשמוע מכם. כי לעתיד טוב יותר, העבר חייב להישמר – ולהיזכר. Never again=never forget
This piece originally appeared as part of the IPRA thought leadership series of essays.
