השעה 11 בלילה, איפשהו בסוף דצמבר. נתקלתי בכתבות שסיקרו את ההידרדרות בפולין בהקשר לעמדותיה כלפי השואה.
קראתי ונחרדתי. קל וחומר כנכד לניצולי שואה שהיו בפרטיזנים ואיבדו את כל משפחתם.
כקמפיינר ואיש יחסי ציבור זיהיתי אסטרטגיה כמעט מושלמת. מפחידה כמה שהיתה מושלמת.
יחסי ציבור ככלי מסוכן
פרופגנדה. בואו נדבר על זה, היטלר יימח שמו היה אלוף בזה.
חשוב להבין, כדי לבצע רצח עם צריך גיבוי אזרחי – ודאי כדי לנהל מלחמת עולם. והיטלר, להיטלר היה מערך שלם של קמפיינרים שהשיגו לו את הגב שהוא צריך באמצעות מניפולציות מתוחכמות. מפחיד לא?
ולכן נחרדתי כשראיתי את הלך הרוח בפולין.
בפולין – יש מי שלא מכחישים שואה. פשוט מספרים אותה בצורה אחרת.
לא משקרים, ולא מספרים את האמת.
למה זה מפחיד?
כי להילחם במכחישי שואה הרבה יותר קל. יש טובים נגד רעים, שחור מול לבן.
אבל להילחם במי שמקפידים להישאר בתחום האפור – זה כמעט בלתי אפשרי
אסטרטגיית קמפיין בינלאומית במהירות הבזק
אז, עשינו מעשה והרמנו קמפיין בפולין No story – history.
הקמפיין מבקש להעביר מסר שאין מדובר בסיפור שאפשר לשנות אותו עם השנים וכך אחרי תקופה הוא פשוט הופך לדבר אחר – מדובר בהיסטוריה. אגב, העיוות התחבירי לא נבחר במקרה. זו שפת הקמפיין – עיוות של תכנים.
אל תטעו, זה לא קל לאתר ספקים בפולין כל כך מהר, להרים קמפיין, לבצע תשלומים מראש, להכין קריאייטיב, לאתר מתורגמנים מתאימים ועוד. וכל זה בזמן כה קצר – אבל עשינו זאת.
בקמפיין יחסי ציבור צריך ליצור כלים שיעצימו את הקמפיין
לצורך כך גייסנו את אווה בראון, זוגתו של היטלר ובאמצעות סרטון דיפ פייק המצאנו ראיון שלה עם ראש ממשלת פולין.
הראיון המומצא הציג את המציאות הקשה בפולין בצורה קשה עוד יותר.
הוא לא שיקר, ולא הציג את כל האמת – וכך העברנו את המסר אודות הסכנה שיכולה לייצר האסטרטגיה הזו.
השואה אינה סטורי – אלא היסטוריה:
כמובן, הקמפיין התחבר לקמפיין העבר "הסטורי של אווה", רק שהפעם היה מדובר באווה "של הרעים" ולא בניצולת שואה
הסרטון שעשינו צבר מעל מאה אלף צפיות ב24 שעות ועודכנתי שבפולין הוא יצר אימפקט משמעותי אך פה זה לא נגמר.
ברחובות וורשה וקאליש נסעו משאיות עם שלטי ענק no story – history" " יחד עם החתימה של אווה בראון.
בקריאייטיב – פניו של היטלר, ופניהם של ילדים מהשואה.
במשך שבוע כל יום 8 שעות המשאיות נסעו וחנו מול הפרלמנט, מול משרד ראש הממשלה , תחנות הטלוויזיה ועוד.
במקביל לורשה, שלחנו גם משאיות לעיר הנידחת קאליש שם רק לפני חודשיים ביום העצמאות הפולני התאספו אלפי ניאו נאצים בהפגנת ענק שסוקרה בכל העולם וצעקו "מוות ליהודים" בכיכר המרכזית.
המשאית שלנו חנתה באותה כיכר.
קמפיין ניצולי השואה והתרומה חסרת התקדים של עדן בן זקן
בנוסף, הקמפיין עלה גם בישראל במסגרתו התגייסה עדן בן זקן האלופה ושרה שיר "זה לא סיפור, זו היסטוריה" שכתבה ניצולת השואה אילנה קליין שברחה מפולין.
כשפנינו לאילנה עם הרעיון היא נרתמה בשמחה וכך גם עדן. ובמקביל לשיר – עלינו בשילוט חוצות בעזריאלי במסגרתו עדן הופיעה הקריאייטיב מפולין.
מאותו רגע התקשורת הסתערה על הקמפיין – כולם כתבו עליו וסיקרו אותו ואין חשוב מכך.
המשימה: להטמיע את זיכרון השואה בדור העתיד
מדוע הקמפיין הזה כה חשוב? ככל שהזמן עובר יש קושי גדול יותר להטמיע את זיכרון השואה.
לנוער של היום אין סבלנות וצריך לתקשר עמו בכלים חדשניים יותר. אם זה מוצא חן בעיננו, או לא.
את פעילות יום השואה של חסדי נעמי וקמפיין no story סיקרו יותר מ80 כלי תקשורת. מהוושינגטון פוסט, הוולסטריט ג'ורנל, ynet, חדשות 12, חדשות 13 , גלי צהל, מאקו
הפעילות היתה מכוונת כלפי חוץ, וכלפי פנים. ב
ישראל אולי לא מכחישים שואה – אך שוכחים את הניצולים.
מדוע אני קובע זאת?
כי במציאות בה עמותת חסדי נעמי תומכת בכ10,000 ניצולי שואה באוכל, בתרופות, ובמוצרי חימום – אין מסקנה אחרת.
ממחקר שעשינו בקרב בני נוער בפולין כ40% מהם אומרים שפולין – מסוכנת ליהודים.
ממחקר שעשינו בישראל – 76% מעולם לא פגשו ניצול שואה.
ואם התקשורת הישראלית זקוקה לעדן בן זקן כדי להתגייס עבור הסיקור, אז אין ספק שקמפיינים כאלו – מבורכים.
