רגע לפני יום השואה האחרון השקנו בעמותת חסדי נעמי את "הצ'ט של טובה" אפליקצית הchatgpt הראשונה בעולם לשימור זיכרונות שואה . האפליקציה פותחה אחרי עשרות שעות של שיתוף פעולה ותכנון עם צוערי חיל המודיעין בצבא הגנה לישראל שפיתחו את הכלי.
את היוזמה הזו ביצענו בחסדי נעמי שכן בעקבות התמיכה באלפי ניצולי שואה בחבילות מזון ומוצרי חימום הם תמיד אומרים לנו כמה הם פוחדים שיישכחו את מה שהם סיפרו. ביום השואה האחרון למשל זכינו לקבל את הסכמתם של עשרות ניצולי שואה למיזם מרגש במסגרתו הם ישבו מול תוכנת בינה מלאכותית וסיפרו לתוכנה את זיכרונותיה. זו, יצרה ציורים של זיכרונות אלו שהפכו לתערוכה הראשונה בעולם של זיכרונות מן השואה – שציירה בינה מלאכותית. מעל 300 כלי תקשורת בעולם סיקרו את התערוכה חלקם לא היו מדברים על יום השואה, לולא הקונספט הייחודי. וביום השואה לפני שנתיים הפקנו סרטון מיוחד בטכנולוגיית דיפ פייק שהתייחס לדברים של ראש ממשלת פולין לאחר שורה של חוקים מעוררים כעס שהורידו את האחריות לשואה בהקשר לחלקם של הפולנים
בינה מלאכותית, יחידת 8200, ושימור זכרון השואה באמצעות טכנולוגיה
ועולה השאלה, למה? למה צריך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה, ויצירתיות – בשימור של זכרון שאמור להיות מובן מאליו? התשובה היא – זמן, וטכנולוגיה. אומרים שעם הזמן שוכחים דברים אך אל תטעו – יותר קל להילחם במכחישי שואה לעומת מי שינסו – לשנות את ההיסטוריה שאנחנו זוכרים. כי ככל שהשנים תעברנה כך יוכלו בעלי האינטרסים להוריד את אחריותם וחלקם ברציחת 6 מיליון יהודים ועוד מאה שנים – אף אחד לא יזכור זאת, "כי מי זוכר את הפרטים הקטנים"
אז, האם עוד מאה שנים מהיום יש סיכוי שבני נוער לא יכירו את השואה? האם עוד מאה שנים יכול להיות שניתקל בכותרת בלתי נתפסת בעיתון במסגרתה ילד יהודי, בישראל – שאלה, מה זה שואה? התשובה– כן. ולכן אין ספק שבהווה הנוכחי ככל שהזמן עובר הצורך במיזמים טכנולוגיים ויצירתיים שמשמרים את זכרון השואה הוא קריטי עוד יותר שכן ככל שהשנים עוברות הדרך לצריכת תוכן, משתנה גם היא.
אם בעבר היתה לנו את הסבלנות לקרוא עיתונים וספרים באופן שוטף אז עם השנים מצאנו עצמנו מתקשים לקרוא יותר מדי עמודים – מבלי להביט במכשיר הטלפון. וכך, תוך כדי תנועה במציאות הנוכחית רובנו , ובעיקר הדואר הצעיר – מעדיפים את התוכן שלנו מהיר יותר, נגיש יותר, וכזה שמקל עלינו את מלאכת החשיבה. זה באמת נהדר מצד אחד כי מקל עלינו בהמון אופנים אך יש לכך מחיר שהוא איבוד יכולות שהיו פעם שדורשות סבלנות או התעמקות – ואי אפשר לברוח מזה.
אם כן, רוצו קדימה לשנת 2223 – ואם עדיין תחלקו עלי אז רוצו לשנת 3223 – אלף שנה קדימה. מי יספר, את מה שאנחנו יודעים. יתרה מכך, מי יוכל לספר את מה שאנחנו יודעים – ולגרום למי שמקשיב – להתרגש. מי יישאר פה לספר את ההיסטוריה בצורה כזו – שתשמר את האמוציות?
ניחשתם היטב – אף אחד. וזה חברים – סכנה אמיתית. כי כיום, מנהיגים, ואזרחים – עדיין יודעים מה הסכנה שדמוקרטיה יכולה לייצר – המשטר הדמוקרטי שהוא הוא הבריה היחידה שלנו – מאפשר לכל מי רוצה לנסות להשיג את השלטון ולהשפיע באמצעות פרופגנדה – גם אם לא קוראים לו היטלר, אך כוונותיו זהות. והזיכרון, האפקט שלו – הם מבין הדברים העיקריים ששומרים על העולם פן הזוועות יחזרו. והטיעון הזה תופס עוד יותר במציאות בה כבר כיום משטרים מתעללים באזרחים שלנם כמו בסוריה או יוזמים מלחמות כמו במזרח אירופה – פשוט כי הם יכולים.
לכן חברים , המשמעות של לעולם לא שוב במציאות הנוכחית ממש תלויה ביכולת שלנו להשתמש בין יצירתיות וטכנולוגיה לשימור זכרון השואה. הדרך היחידה שנוכל להבטיח את שימור זכרון השואה זה על ידי יוזמות שכבר בדקה הראשונה חושפות את הציבור לאפקט שמעורר עניין, הפתעה, או אפילו פולמוס. אם עד היום היה ברור שהחוב עובר מדור לדור כי זה הגיוני – במציאות הנוכחית שמטרה שלנו היא להפוך את החשוב – למעניין. בהתאם לדרישות של הדור הצעיר. זו הדרך היחידה לוודא שהמידע יעבור הלאה – ושכל שנה מיליוני עיניים יתמלאו בדמעות וימשיכו להתעניין באותו מידע מתוך עניין אמיתי
במציאות של היום משרד לייעוץ תקשורתי לא יכול לספק בפעילות יחסי ציבור. הכל מתחיל ברעיונאות ומשם יש לחשוב 20 צעדים קדימה על הלוגיסטיקה, ואז ללכת אחורה – צעד צעד. כדי להבין האם רעיון טוב, יכול גם להתממש למהלך בפועל.
יחסי ציבור לתערוכת הזכרונות מהשואה הראשונה בעולם שציירה בינה מלאכותית
לטעמי, אין ספק בשאלה לבי הנצחת זיכרון השואה שככל שהזמן עובר חובתנו היא לחשוב איך משלבים את ההיסטוריה עם המגמות הטכנולוגיות שכן במציאות הנוכחית הדורות הנוכחיים צורכים את התוכן שלה בצורה שונה . הם רוצים את התוכן מהר יותר, בצורה מעניינת יותר והמשימה העיקרית היא איך הופכים את החשוב, למעניין
